פסק-דין בתיק עת"א 40744-08-11

בפנינו עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה"), מיום 26.7.11, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם.

כללי-

1.         העותר, יליד 1962, גרוש ואב ל- 4, מרצה את מאסרו הראשון למשך 18 שנים ו- 12 ימים, בגין הרשעתו בעבירות של אונס בנסיבות מחמירות  שביצע במספר רב של מקרים בבתו כשהייתה קטינה, כבת 9 שנים, במשך 5 שנים. כמו כן הורשע העותר בעבירה של הדחה בחקירה לאחר שניסה להניע אותה מלהתלונן על מעשים אלה.

העותר התכחש למעשיו ולא הביע חרטה מאז החלו ההליכים ועד היום ויש לו הרשעות קודמות בעבירות רכוש ותקיפת שוטר. 

2.         העותר מרצה את מאסרו באגף סלע, אין נגדו חמ"ן שלילי, הוא ללא עבירות משמעת, התנהגותו תקינה, הוא עובד ועתיד להשתחרר שחרור מלא (בניכוי מנהלי) ביום 3.12.16.

הדיון בפני  הוועדה

3.         ביום 26.7.11 התקיים דיון בוועדה בעניינו של העותר והוצגו בפניה המסמכים הבאים, שהוצגו גם בפנינו:

(א)       חוות דעת עו"ס הכלא מיום 3.8.10 בה הוגדר העותר כאסיר שקט, מתפקד בחינוך, הוא מצוי בסבב חופשות והקשר שלו עם עו"ס הכלא מעקבי בלבד.

עוד צויין בחוות הדעת כי העותר מכחיש באופן גורף את העבירות ואינו לוקח אחריות על מעשיו. לאור הכחשתו לא ניתן להציע לו תוכנית שיקום מטעם רש"א. 

(ב)       דו"ח מיום 14.6.11 לפיו העותר הוא ללא חמ"ן שלילי עדכני, עבירת משמעת אחרונה מחודש אוקטובר 2000 והוא מוסר בדיקות שתן נקיות.

(ג)        חוו"ד וג"ע  מיום 18.7.10 לפיה העותר מכחיש את המיוחס לו ונוהג להשליך את האחריות למאסרו על הקורבן ועל גרושתו.

העותר חסר תובנה לחומרת מעשיו, אינו לוקח אחריות עליהם, והוא תופס עצמו כאדם נורמטיבי שאינו זקוק לטיפול.

העותר נטל חלק בקבוצה בנושא עבירות מין בשנת 2003 אך אין המדובר בקבוצה טיפולית אלא בקבוצה ראשונית שמטרתה להעלות מודעות לבעייתיות ולחשיפת הצורך בטיפול מעמיק ואינטנסיבי בתחום עבירות המין. בהתאם לכך, הוא שולב בסבב חופשות ויצא לחופשות קצרות בנות 6-8 שעות.

(ד)       חוו"ד וג"ע מיום 25.7.11 לפיה העותר לא נמצא מתאים לטיפול, מאחר והוא ממשיך להכחיש את המיוחס לו.

חברי הועדה בחנו את התוכנית של ד"ר שני ומצאו שהיא אינה עונה על צרכיו הקרמינולוגיים של העותר.

וג"ע לקחה בחשבון הן את נתוני העותר והן את מצבה ותפקודה של נפגעת העבירה, ולאחר בחינת הנתונים הרלוונטיים היא אינה ממליצה על שחרורו המוקדם של העותר.

(ה)       חוו"ד מב"ן מיום 16.6.11 מעלה כי העותר הוא בעל דפוסי אישיות נוקשים עם קווים נרציסטיים, המתקשה להביע רגשות, ובעל צורך בולט בשליטה עצמית. בולטים אצלו חוסר אמפטיה והאשמת הקורבן. לא ניתן לשלול היפר סקסואליות ומשיכה לקטינות ועקב הכחשתו המוחלטת לא ניתן לבחון כראוי את עולמו הפנימי. העותר שולל כל צורך בטיפול ובני המשפחה, המצויים עמו בקשר, תומכים בעמדתו ומאשימים את הקורבן.